SemIsrael Blogs

בפוסט הקודם דיברתי על הצורך להמציא את העתיד כאופציה, אולי היחידה, לחזות אותו (לפחות בהקשר שלנו, של הצורך לפתח טכנולוגיות לאפליקציות שאיש טרם חשב עליהם).

מהם התנאים והדרכים להמציא את העתיד?

היכרות אינטימית עם עולם הלקוחות
נשמע טריוויאלי אבל עם זאת כלל לא פשוט. על מנת להתיימר לדבר על העתיד יש להכיר היטב את ההווה, את המציאות היומיומית של הלקוח הן בהיבט הטכנולוגי והן את הסביבה העסקית שלו. זהו כלל נכון ובסיסי כמעט לכל שוק, כמעט לכל עסק, אבל איך יוצרים היכרות אינטימית אמיתית עם הלקוח בסביבה טכנולוגית מתקדמת?
עובדים איתו צמוד בריצפת היצור שלו, מלווים אותו בתמיכה לא רק כשיש בעיה אלא בחיי היום יום שלו, יוזמים פעילות שתשפר את ביצועי המכונות שלו וייתנו לו ערך מוסף אמיתי.
בעולם שלנו קוראים לזה "תמיכת אפליקציה". מיטב המהנדסים שלנו עסוקים יום יום בעבודה עם הלקוחות, בשטח, בתוך החדרים הנקיים של אולמות הייצור (fabs). עבודת מהנדסי האפליקציה, מעבר להיבטים הטכנולוגיים המרתקים שלה, טומנת בחובה יתרון תחרותי אמיתי שכן אותו מהנדס שעובד בשטח ושחווה עם הלקוח את האתגרים, הבעיות, ושותף למערכת השיקולים וקבלת ההחלטות שלו, הופך ל"מומחה לקוח". הוא שיביא את קולו של הלקוח חזרה לסביבת הפיתוח, הוא גם זה שידע לדבר בשפה של הלקוח, שפה שבסופו של דבר תתורגם לצרכי העתיד שלו. (על עבודת מהנדס האפליקציה נרחיב באחד הפוסטים הבאים)

היכרות אינטימית היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק.

כפי שכבר הזכרתי, הסיכון שבפיתוח מכונות מתקדמות שיתאימו לצרכי הלקוחות בעוד שנים רבות הוא גדול ביותר, הן מבחינת הזמן (שנים רבות) ומשאבי הפיתוח (עשרות מיליוני דולרים) והן מהיבט שבעולם לקוחות קטן אם לא פגעת בפעם הראשונה, אין לך הזדמנות שניה.

כל תוכנית עסקית בעולם שלנו צריכה להצדיק השקעה רבה והיא בעלת סיכון רב. איך מקטינים את הסיכון? איך מוודאים שהעתיד אותו אנו ממציאים אכן יתממש?

"מתחתנים" (רצוי בגיל צעיר) עם הלקוח.
לא מספיק להכיר ולתמוך בלקוח, צריך להפוך את הלקוח לשותף אמיתי בהצלחה שלנו. רק התחייבות אמיתית שפרושה המעשי הוא שיתוף הלקוח בפיתוח המוצרים מהרגע הראשון יבטיח מעורבות כנה ואינטרסנטית של הלקוח בהצלחת הפרויקט. לא מספיק לשתף ולידע את הלקוח על כיווני הפיתוח, יש להפוך אותו לשותף אמיתי גם בתהליכים הפנימיים, אבל לא פחות חשוב מזה במשאבים. לקוח מחוייב יהיה מוכן לשים כסף כדי לקדם את הפיתוח ולקוח ששם כסף הופך מן הסתם לשותף אמיתי.
המשמעות המעשית של שיתוף לקוחות בפיתוח היא בראש וראשונה בחירה מושכלת של הלקוח. לא כל לקוח צריך וכדאי שיהיה שותף מלא. קודם כל, כי אי אפשר לשתף את כולם, בטח לא בפרויקט אחד נתון בזמן נתון. וגם כי, אחרי הכל, משקלם של הלקוחות לא בהכרח שווה.
יש לבחור את הלקוחות "הנכונים", את אלו שמובילים טכנולוגית, אלו שיהיו בעלי השפעה רבה על השוק ואת אלו  שיהיו בעלי פוטנציאל עסקי גדול ביום שהפיתוח יסתיים.

בחירה נכונה של לקוח, שיתופו הכן בשיקולי הפיתוח וניצול הידע שלו יקטינו את סיכוני הפרויקט ויבטיחו שנוכל לעשות את הדבר הנכון ובמינימום צורך בתיקונים. כי כמו שאמרנו, בעולם שלנו אין הזדמנות שניה (The winner takes it all).

דיברתי על היכרות אינטימית ועל הצורך לשתף את הלקוח בתהליך הפיתוח, שיתוף אמיתי, אבל בחתונה כמו בחתונה לא מספיק לספק אינטרסים של אחד מבני הזוג צריך לייצר win win situation.

על מנת להמציא את העתיד לא מספיק להעזר בלקוח כדי לפתח את המוצרים שלנו, צריך גם לתת, צריך גם לעזור ללקוח לפתח את המוצרים שלו. כדי להביא ערך אמיתי ללקוחות שלנו אנחנו צריכים לעזור להם בעולם שלהם, לעזור להם בפיתוח התהליכים והטכנולוגיות בהם הלקוחות שלנו ייצרו את השבבים של הדור הבא.

כדי לעשות זאת, פיתחה אפלייד גישה יחודית ומקורית, בנוסף לעבודה בריצפות הייצור ובמעבדות המחקר של הלקוחות שלנו, הקימה אפלייד מרכז טכנולוגי יחודי (Maydan Technology Center) המדמה למעשה מפעל fab של לקוח. במרכז זה הממוקם בלב עמק הסיליקון שבקליפורניה עובדים מיטב המהנדסים והמדענים של אפלייד עם מיטב הציוד ובשיתופי פעולה עם מכוני מחקר, אוניברסיטאות וקבוצות המחקר של לקוחותינו, כדי לפתח טכנולוגיות ייצור ותהליכים יחודיים שיהוו את הבסיס לפיתוח שבבי העתיד.

עוד על המרכז הטכנולוגי היחודי של אפלייד ועל הזווית הישראלית שלו, בפוסט הבא.
בררר…. בררר…. (תדמיינו צלצול של טלפון).
הטלפון הנייד שלכם עובד? הטלויזיה? מכונת הכביסה? עשיתם MRI לאחרונה (טפו, שלא נדע)? אולי טסתם במטוס, או סתם נסעתם במכונית? כשנסעתם במכונית השתמשתם בנווט? אם כל המכשירים האלקטרוניים שלכם עובדים כראוי, אתם יכולים להודות (גם) לנו.
 
כולנו משתמשים בעשרות מוצרים אלקטרוניים ביום, בדרך כלל בלי לשים לב. אבל מה מאפשר את כל אלו? מה מאפשר לנו לשמוע מוסיקה על נגן בגודל של בול או לראות סרטים על לוח בגודל של מחברת? התשובה היא המיזעור של השבב האלקטרוני, האפשרות לשים יותר ויותר מעגלים חשמליים יותר ויותר קטנים וצפופים על יחידת שטח אחת, כמו שהוא מתבטא בחוק מור (Moore’s Law) .
 
חוק מור הוא לא חוק טבע פיסיקלי. הוא חוק כלכלי עסקי שמוביל את תעשיית המוליכים למחצה (תעשיית ייצור השבבים) כמעט מאז ימי הווסדה. החוק הוצג ב-1965 על ידי גורדון מור, ממקימי אינטל, ואומר בפשטות שמספר הטרנזיסטורים ליחידת שטח יוכפל כל שנתיים. הכפלה של מספר הטרנזיסטורים מובילה להכפלה של כוח החישוב או יכולת הזכרון של השבב ועל ידי כך מאפשרת קידמה, מיזעור וניידות.


אבל איך מכפילים את כמות הטרנזיסטורים? בתיאוריה זה פשוט מאד – מקטינים אותם. אבל כדי להקטין אותם צריך לייצר אותם, כל פעם בתהליכים חדשים, עם ציוד חדש, חומרים חדשים ובקרת איכות מתאימה. וזה הביזנס שלנו.

אפלייד מטיריאלס היא המובילה העולמית בייצור ציוד לתעשיית המוליכים למחצה או תעשיית ייצור השבבים. אין שבב בעולם שלא עבר דרך מכונות של אפלייד (ככה אנחנו קוראים לעצמנו בקיצור) במהלך ייצורו.

התהליך הוא ארוך ומורכב מסדרה מסובכת של תהליכי משנה שחוזרים עליהם שוב ושוב. כל שבב עובר עשרות, אם לא מאות תהליכים כדי להפוך מפרוסת הסיליקון הגולמית (Wafer) לשבב מתפקד. התהליך יכול לקחת  בין מספר שבועות לשבב זכרון ועד כשלושה חודשים לרכיב לוגי מורכב. וכשיש כל כך הרבה תהליכים עדינים ומורכבים שצריכים לעבוד יחד בתאום מושלם, יש גם המון מקום לטעויות. ופה אנחנו נכנסים לתמונה, עם מוצרי בקרת איכות התהליך של אפלייד ישראל

Conference calls. Can’t live without ‘em. Can’t stand ‘em. Once touted as the solution to all our business travel hazards, productivity improvements and cost-effectiveness initiatives, we’re now all demeaning ourselves daily trying to overcome this over-rated technology that totally disregards natural phenomena like time zones which are not meant to be ignored. Remember how the fax machine first and the internet later were proclaimed as the “paperless office” technologies….?